|
so:text
|
ברגע שיש לך ילד, אתה מקבל אוטומטית 'קלף יציאה' מכל אירוע. ילד נותן לך מגוון תירוצים עשיר שאין איש יכול לעמוד בפניו. הוא האליבי המושלם. הילד חולה, הילד לא מרגיש טוב, הילד לא נרדם, הילד לא שקט. כל אלו ועוד נחשבים לתירוצים לגיטימיים לחלוטין להיעדרות מאירוע. אבל זה לא שילד נותן לך את החופש לשקר ללא אבחנה ולהיעדר מכל אירוע. אתה לא שולף את קלף הילד סתם ככה, ללא שתהיה לכך אחיזה מסוימת במציאות. הנה, לא מזמן הוזמנתי לאירוע כלשהו שממש לא רציתי ללכת אליו. מאוד התאכזבתי לגלות שהילד שלי היה במצב רוח מצוין ובתפקוד תקין. 'מה קורה איתך, ארד?', שאלתי אותו באותו היום, 'דווקא היום אתה שותק? תן איזה בכי קטן'. בתגובה, הוא חייך אליי את החיוך המתוק שלו. 'התינוק מחייך יותר מדי', אמרתי לאשתי, 'אני דואג. כמות החיוכים הזאת מוגזמת. אין ברירה. אני לא אוכל ללכת להשקת הסדרה של ר. אני חייב להישאר כאן איתו ולעזור לו לא לחייך יותר מדי. זה מאוד מסוכן הסיפור הזה, הוא בסך הכול בן תשעה חודשים. השרירים שלו בפנים עדיין לא מספיק חזקים בשביל כמות חיוכים כזו'." ~ על השינוי שהולדת בנו חולל בחייו (he) |
