|
so:text
|
גם כשלימור לבנת הציעה לי להיות היועצת שלה, הבהרתי שאני לא מוכנה לוותר על המעורבות בטניס הנשים ועל עבודת השטח. אני מאוד אוהבת את הטניס, זה החיידק שלי וזו מי שאני. תמיד שואלים מה אני הולכת לעשות ומה הכי חשוב – נעשית הרבה עבודה על ידי האיגוד ואני לא מתיימרת לדעת הכול. צריך להמשיך להשקיע בקשר של האיגוד לשטח – אילו שחקניות יש, איפה הן מתאמנות ואיזה סוג של עזרה הן צריכות. יש בנות 9–11 בעלות פוטנציאל, אבל זה עוד מוקדם. אני מכירה כל אחת ואחת, וממשיכה ללמוד מה הצרכים כדי שיהיו פה יותר טניסאיות. אני מקווה שנצליח לייצר שחקניות שיגיעו לטופ העולמי, אבל יש גם צד ערכי וחברתי שאני מטפחת. החיים דינמיים ויש דברים בסיסיים ששכחנו במשך השנים, כמו לומר שלום בתחילת האימון ותודה בסיומו. המטרה בכל הגילאים היא שכולן יקבלו יחס שווה והכול ייקבע על פי קריטריונים. אני התחלתי לשחק מאוחר יחסית, בגיל תשע וחצי. היום, כשאומרים על ילד שאולי הוא התחיל מאוחר מדי, אני בכלל לא מוכנה לשמוע על זה." ~ על השאיפה והחזון לקדם את תחום הטניס בישראל (he) |
