|
so:text
|
לומדים איתך בכיתה ילדי נהלל שהם ישראלים שורשיים. בניה של אצולת העמק. מין נסיכים כאלה הגרים בבתים גדולים במשקים הגדולים של נהלל, ואתה, מאיפה אתה בא? משום מקום. מטהרן, מאילת. מדירת שיכון של חדר וחצי. אבל אתה לומד, אתה עובד קשה. בארבע בבוקר חליבה. בשמונה לימודים. בערב שוב ברפת. ואתה לומד שבנהלל המבחן העליון הוא אחריות: האם אתה מספיק אחראי לחלוב, לקצור, לחרוש, להביא את עגלת המספוא? ואתה עושה כל מאמץ לעמוד במבחן האחריות. ולאט לאט אתה מפנים גם את הישראליות. כי מה שאתה רוצה יותר מכול הוא להיות ישראלי. זו משאת הנפש. לכן גם ברור לך שבצבא תלך לצנחנים. כי לשרת בצנחנים ולחזור ביום שישי לנהלל עם נעליים אדומות וכומתה אדומה זה להיות ישראלי. וזה מה שקורה בסוף. כשאני מסיים קורס צניחה ומקבל כנפי צניחה אני חוזר לנהלל. ואני בא עם הכומתה ועם הכנפיים לאם הבית, למנהל בית הספר. אני בא לחברים שלי, בני העמק. ועכשיו אני כבר ממש כמוהם. כאילו אני בן עמק. יש לי את החותם המלא של הישראליות." ~ על קבלתו כעולה חדש לחברה הישראלית, מתוך ראיון לעיתון "הארץ (he) |
