|
so:text
|
כוחות תגבורת החלו להגיע ביום השני. את אלה היה צריך לזרוק לאזור הלחימה טיפין־טיפין - לסתום חורים, לחסום כבישים, אפילו לצרף זו לזו יחידות שנשברו בלחץ הקרב הנואש ואשר, לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל, נטשו את שדה־הקרב לפני הערבים המתקדמים. רק ביום השלישי היו הישראלים מסוגלים לרכז את אגרוף השריון שלהם, לאגוף, ואחר־כך למחוץ, את החדירות הסוריות העמוקות. המעבר לפעולות התקפיות בא ללא פסק־זמן. הסורים נזרקו לאחור לעבר בירתם בהתקפת־נגד נזעמת, ונטשו שדה־קרב זרוע טנקים שרופים ובני־אדם מרוסקים. בסוף אותו יום שמעו חיילי חטיבות 'ברק' ושבע במכשירי הרדיו שלהם שדר שהועבר מהפיקוד העליון של צבא ההגנה לישראל: 'אתם הצלתם את עם ישראל'. ואכן, את זאת עשו." ~ על קרבות הבלימה במלחמת יום-הכיפורים, עמוד 12 (he) |
