|
so:text
|
חשבתי לומר מספר מילים על האירוע המבזה של טקס פרסי אופיר, שם לטעמי ולטעם רבים נחצו קווים אדומים. אסור שזה יעבור לסדר היום, הייתה שם התנהגות שביזתה את החוק ואת התרבות הישראלית. קו אדום ראשון שנחצה הוא שימוש בשיריו של דרוויש, שהוא מנהיג תעשיית השקר הפלסטינית, שמטיף בשיריו להתנגדות לקיום המדינה היהודית. כששרים את שיריו בשילוב מועל יד זה מתקשר עוד יותר להיסטוריה היהודית שלנו. לאיזו דרגה הגענו? למה? בטקס פרסים ממלכתי להשמיע שיר של משורר הקורא להשמדת מדינת ישראל. זה לא מאבק של ימין ושמאל, זאת שמירה על עצם קיומנו כאן. השימוש בדרוויש הוסתר ממני ומצוות לשכתי, ומהגורמים המקצועיים וממנכ"ל המשרד. אני הופתעתי, חד וחלק, שמעתי את זה במקרה מאחורי הקלעים. נכנסתי לאירוע, שאלתי את יו"ר האקדמיה אם זה נכון, וברגע שהבנתי שזה ניסיון לעשות פרובוקציה עם משורר לאומי מוכשר ככל שיהיה, המתנגד לקיומה של מדינה יהודית, היה לי ברור שאני לא נמצאת בטקס שבו משמיעים את שיריו. במהלך הנאום אחד השחקנים, רועי אסף, שקיבל פרס אוסקר בשנה שעברה, ניסה להתפרץ לבמה. שאלוהים ישמור מי יודע מה היה קורה אם היה מגיע אליי. אף אחד לא מתפרץ לנאום של שר, אף אחד לא מתפרץ בצורה כזאת שמפריעה לסדר של האולם, גם אם הדברים שאני אומרת לא מקובלים עליהם. אני אגיד את מה שאני רוצה להגיד, אף אחד לא ישתיק אותי. זו משילות, זה תפקידו של מנהיג, לומר לציבור את האג'נדה שלו. לא הסתרתי את כוונותיי. דיברתי על צדק תרבותי, על רב תרבותיות, על צדק חברתי. אמרתי שהקולנוע לא יהיה חלק מחברה סגורה. ומה לעשות שהגיעו אליי פניות מיוצרים וקולנוענים, שאמרו שקרנות הקולנוע חוסמות אותם ולא מאפשרות להם להשתלב. אמרתי את הדברים גם ביום הקולנוע, ואני חוזרת ואומרת: הקולנוע הישראלי באותם המקומות שבוחרים את הסרטים שיקבלו מימון - צריך לפקח עליהם אם הם מקבלים החלטות בצורה שמייצגת את הציבור ובצורה רב גונית" ~ על טקס חלוקת פרסי אופיר 2016 (he) |
