|
so:text
|
הקטע החברתי. יש לי חן, ואני יודעת להשיג את הדברים שלי, אבל אתה כל הזמן חייב להיות באקשן רגשי. כל שלוש דקות משתנה לך המצב־רוח, כמו ילד. יש לי גם נטייה, לפעמים, להתנפל על אנשים, בקטנה. עכשיו אני מתקשרת לכל מיני אנשים שפגעתי בהם ומבקשת סליחה. אני גם מאבדת דברים. זיכרון זה הדבר הכי בעייתי בקטע הזה. גם חוסר פרקטיות. לוקח לי המון זמן להתארגן, שום דבר אצלי לא אוטומטי. כל בוקר, כשאני עושה קפה, אני צריכה לחשב מחדש כמה סוכרזית אני שמה. כמות המחשבות שכואבות לך בראש נורא גדולה. כל הזמן המוח לא נח, הוא על טורבו והוא מייצר. זה קצת כמו גידול סרטני בראש. זה גדל וגדל וגדל, ואתה מרגיש שאתה בקושי יכול להכיל את מה שזורם לך בתוך הראש. זה נשמע מטומטם, אבל שנים אני לא פותחת דואר ולא משלמת חשבונות. גם ככה יש לך מספיק בלגן, ואת לא יכולה להכניס לראש עוד פרטים. הייתי אצל פסיכולוגים בגלל זה. כשמנתקים לי את הטלפון או החשמל, אז אני משלמת. עכשיו עיקלו לי את האוטו, אז אין ברירה." ~ על היותה אאוטסיידרית (he) |
