|
so:text
|
אותה מחויבות שהביאה אותנו לאנטבה היא הרוח שחייבת להנחות את התנהלותנו מול החלשים ביותר בחברה, בני הערובה של החברה בישראל. אמנם המבצע נכנס לפנתיאון ההיסטוריה הצבאית כאחד המבצעים הנועזים שידעה האנושות, אבל עבור החלשים ביותר בחברה, אלו שאינם מסוגלים לעשות מאומה עבור עצמם, אלו שקופחו מלידה או עקב תאונה או מחלה קשה, אלו המוחזקים במוסדות שיקומיים-סיעודיים כבני ערובה של חברתנו- עבור כל אלה לא צריך לטוס ארבעת אלפים ק"מ. עבורם צריך שורה של תיקונים חברתיים אמיצים באמצעות תוכניות חינוך ומופת חינוכי של בודדים וקבוצות, תקנות וחקיקה מתקדמת וכן יצירת רוח התנדבות ועשייה למען החלשים ביותר. העוצמה החברתית שלנו נמדדת בחוליה החלשה ביותר. כדי להיות חברת מופת צריך גם רצף של מבצעי אנטבה חברתיים. עוד עניין הקשור למבצע הוא בהכרה בכך שקומץ קטן עושה למען הכלל - זה תמיד היה כך, וככל הנראה תמיד יהיה. תמיד נצטרך את רוח אנטבה. רוח הנחישות, רוח המוכנות לעשות למען האחר ולא רק למען עצמנו. תמיד יידרשו לנו נחשונים המזנקים לפני המחנה כולו. תמיד יהיו כאן מעטים המבצעים מעשי גבורה למען הכלל כולו. אני תפילה שהקומץ הזה, עמוד האש ההולך לפני המחנה, יסחף אחריו רבים, שעבורם המטאפורה של מופת אנטבה היא דרך חיים." ~ מתוך המאמר פרי עטו- "רוח ישראלית: 35 שנים למבצע אנטבה", "ישראל היום", 04.07.2011, . (he) |
