|
so:text
|
כשהענקנו לכם את סיכות הקצונה ידענו שנצרבה בכם המחויבות למדינה, לצה"ל, לחברה ולעם. כשענדנו לכם כנפיים, ידענו שתמריאו, תזנקו, תבצעו ועוד בשמם של ישראלים רבים, יהודים רבים, שאתם בעשייתכם נותנים להם כנפיים. ידענו שלעולם תהיו נכונים לפרוץ נתיבים בלילות אפלים, להעפיל במעלות תלולים, ללכת מול האש ובתוך העשן, בדרכים לא דרכים ובדרכם של לוחמים- מפקדים רבים אחרים. מהם שאיתנו, מהם שכבר אינם. לא ידענו שתהיו סרבנים! לא ידענו שתתהדרו בסרבלים, בכנפי הלוחם, בסיכות ובדרגות הקצונה כדי לקשט את מעשיכם. סמלים אלה אינם שלכם. הם הופקדו בידיכם- מן המדינה הם באו, מרוחו של צה"ל וממורשת שקדמה לכם. אין מדובר בקניין פרטי. זה לא שלכם! 'קצין סרבן', 'טייס סרבן', 'לוחם סיירת סרבן'- כל אלה הם ביטויים חסרי משמעות, הם אינם יכולים להתקיים ואינם מתקבלים על הדעת. אתם עברתם את הגבול ולמעשיכם ראויים לכל מיני שמות תואר, אך הם אינם יכולים לבוא בתמידות לתארים קצין, טייס ולוחם. תנו לעצמכם שם, אל תיקחו את שלנו. אל תשחיתו את שם קציני צה"ל, לוחמיו ומפקדיו לריק. אל תחללו ואל תשאו אותו לשווא." ~ מתוך 'דף מפקד' אל הצוערים בבה"ד 1. מתוך ספרו "סיפור מלחמה סיפור אהבה. (he) |
