|
so:text
|
זה היום השלישי בירושלים. אף אחד מן הרגשות שציפיתי להם אינו מתעורר עדיין: לא התעלות דתית. לא השתלהבות של הדמיון, לא שנאת כמרים, שהיא לפחות משהו. אני חש, מול כל מה שאני רואה, ריק יותר מחבית חלולה. הבוקר, בכנסיית הקבר הקדוש, כלב היה מתרגש יותר ממני. הריסות בכל מקום, אתה נושם אוויר של קבר ושממה; דומה שקללת אלוהים רובצת על העיר הזאת, עיר הקדושה לשלוש דתות ומתפגרת משעמום, מניוון ומבדידות. קמנו בשש בבוקר כדי ללכת לראות את היהודים בוכים ליד מה שנותר מכתלי בית המקדש... יהודי זקן בפינה, ראשו מכוסה באריג לבן, יחף, מזמר בקול מתחנן משהו מתוך ספר, גבו מופנה לכותל, והוא מתנדנד על עקביו. (he) |
