|
so:text
|
זה היה שנה אחרי יום הכיפורים. ראש הישיבה היה הרב אריה בינה ז"ל. באותה תקופה החלו הפגנות של הימין נגד הנרי קיסינג'ר, 'בעל הגויה' כפי שקרא לו רב ידוע, על רקע הסדרי הביניים בסיני. היו תלמידים בישיבה שביקשו לצאת להפגנות והסתמכו על רבנים ממרכז הרב. הרב בינה דפק על השולחן ואמר: 'רבנים מבינים באיסור והיתר. הם יודעים להגיד מתי תרנגולת כשרה למאכל. הם אינם מבינים בשאלות אסטרטגיות. כאשר רבנים עוסקים בשאלות אסטרטגיות, נגרם חילול השם'. לצערי, הרב בינה צדק אז וצודק שבעתיים היום. אתוס המשיח הוא אתוס מרכזי. כיסופי גאולה, האמונה בביאת המשיח, הם חלק מעקרונות היסוד של היהדות. אבל כשכיסופים אוטופיים קובעים סדר יום ריאלי מדיני, הדעת משתבשת. אצל חלק מהרבנים יש שיח משיחי שאסור שייכנס לשורות הצבא. הסכנה השנייה היא מצד רבנים שקנאותם הדתית מכתיבה להם סדר יום שלא יכול להתיישב עם עצם השירות בצבא. שירות משותף עם חילונים מחייב פשרות. ב־48' היו לפלמ"ח פלוגות דתיות. צה"ל הממלכתי של דוד בן גוריון השכיל עם הקמתו לפרק מסגרות הומוגניות ולקבוע פקודות מטכ"ל המניחות יסוד לצבא אחד, ממלכתי. מטבע הדברים, הפקודות הללו יוצרות רף מינימלי לדו קיום ולשירות משותף. הרב שלמה גורן התפשר על תנאי מינימום של כשרות וקבע שלא יהיה בישול חלבי במטבחים צבאיים. זה רחוק מרחק רב ממודל הכשרות האופטימלי בבתים דתיים רבים, אבל שמירת המינימום ההלכתי מאפשרת קיום משותף. שני הצדדים השכילו להתפשר." ~ בהקשר לשירות דתיים בצה"ל (he) |
