|
so:text
|
לתאטרון יש תכונה, שהיא מעלה וחיסרון גם יחד – וזה שהוא מייצג את החיים. הוא מייצג את המצב החברתי והפיננסי והוא מראה של המציאות. אין ספק שהתאטרון של היום לא מחפש אתגרים, לא מחפש לחדש היסטוריה או קלסיקה אלא למכור הכי מהר שאפשר, ומעדיף כמות על פני איכות. זה חבל מאוד, כי זה מביא לקיפאון ברמת המשחק. לימדתי פעם בבית הספר למשחק בית צבי, והייתי רואה איך הרמה הולכת ופוחתת עם השנים. הייתי נותנת דוגמה ממחזה של איבסן, ולא ידעו על מה אני מדברת. התאטרון הישראלי היום הוא כמו מסעדה עממית. מגישים אוכל זול וקל לעיכול. לא רוצים שהקהל יתאמץ, חס וחלילה. הרוב מאוד משעמם. נכון שיש יותר הצגות מקוריות, אבל השאלה היא מה רמתן. במקביל לדעיכת התאטרון, הטלוויזיה והקולנוע שלנו משתפרים ומשתכללים ומגיעים לעולם. ואולי זו דרכו של עולם. פעם כולם היו באים לתאטרון וזה היה אירוע. היום המציאות השתנתה. לשמחתי, אני עדיין רואה פה ושם שחקנים אמיצים או במאים שמעזים. אני אוהבת מאוד את איתי טיראן, שבוחר בחירות אמיצות ומלאות סיכונים. אבל אני לא בטוחה שהקהל מתחבר לזה. הקהל מעדיף ריאליטי." ~ על תחום התאטרון (he) |
