|
so:text
|
כך, במלים פשוטות כל כך, השארת לנו תפישת עולם מורכבת כל כך, שברבות השנים בנינו עליה עולם חינוכי מורכב מאוד אך שלם. יהודה ברנס, חברך לספסל הלימודים, בישיבה שבה למדנו, חוזר ומזכיר את אותו ליל שבת של שלהי הטירונות בצנחנים, מחזור נובמבר 1976 בגדוד 890. אתה חייל, ואני מפקד המחלקה שלך. חורף ירושלמי ואנחנו במשימת אבטחה בעיר העתיקה. אתה מבקש ומקבל אישור ללכת לבקר את חבריך בישיבת הכותל. הם לומדים בשיעור א', עוד טרם התגייסו, ומקנאים בך שאתה כבר לוחם. בניסיון לרכך קמעה את קנאתם, אתה רק מנסה לחלוק עמם את החוויה של הלילות הקפואים והרטובים באוהל הסיירים בתוך שק השינה אליו נכנסת רק לפני דקות מספר. כבר הרבה אחרי חצות ופתאום נזכרת ששכחת להתפלל ערבית. ואין רב שיעיר לך וגם אין חבר שיבין אותך. מחלקה רגילה בצנחנים, אתה קם ויוצא. נעמד ומתפלל. והרב יהודה ברנדס, כמו רבים מחבריך הרבים, במסלולי ההסדר הנפרדים והמשולבים, במחלקות הרגילות, שבהן שירתנו כולנו וגם בחיינו הפרטים נושאים סיפור זה כל אימת שקושי דומה צץ בדרכנו. עכשיו מורשתך כבר שלמה באמת." ~ על פקודו שנהרג בתאונת אימונים אילן מנס . (he) |
