|
so:text
|
גדלתי בבית להורים יוצאי שואה בשכונה של ניצולים בחיפה. לא הייתה עוד טלוויזיה אבל ידעתי שלא יכול להיות שזה כל מה שיש, מאוד רציתי לגלות את העולם. רק להגיע מחיפה לתל אביב בכביש הישן באוטובוס היה בעיני אז כמו לטוס לניו יורק. ראיתי בתחרות הזאת קרש קפיצה לעולם. אני זוכרת את הרגע שבו הכריזו עליי, טדי קולק הניח לי את הכתר על הראש והמון צלמים עטו עליי. הבנתי שמילדה קטנה־חיפה, קרה לי שינוי בחיים. נסענו כל המועמדות למלון בנתניה, לקחתי טקסי עם ברוריה אבידן שראיינה אותי עד שב־2 בלילה, הגעתי למלון, וראיתי בפנים של פקיד הקבלה אכזבה. כך הבנתי שאני לא באמת מלכה ושלא כולם יחשבו שאני יפה, זה הכניס אותי לפרופורציות. הבנתי שאני צריכה להישאר עצמי. (he) |
