|
so:text
|
מקרה טיפוסי של התפרצות הווירוס הקנאי. נשים שרות בצה"ל עוד מיום הקמתו. מדוע התעוררה בעיה ב־2011? בגלל קנאות דתית שמנסה להשית ערכים שאינם מקובלים על כלל החברה בתוך הצבא הממלכתי. החיילות השרות מופיעות בלבוש הולם והן שרות בדרך כלל שירים שהם נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. כבודן של הזמרות חשוב מאוד גם מבחינה הלכתית והן אינן מוקצות מבחינת מיאוס. הדרה, מכל סוג, היא חילול השם וביזוי הדת בקרב הציבור הרחב. צדיק באמונתו יחיה, בביתו ובדל"ת אמותיו. בפרהסיה הציבורית מתבקשת פשרה. בהעדרה, לא נוכל לקיים צבא. 'חיילים עם ערכים ישנם בכל המחנות. כבר בלבנון, בשנות השמונים, היו לוחמים שלי שהתייסרו בגלל הצורך לבצע חיפושים בבתי משפחות של חשודים בלילות. חיילים רבים פנו אלי בבקשות לעסוק באבטחה פריפריאלית של אזור המעצר, בלי מגע קרוב עם האזרחים ובעיקר עם ילדיהם הקטנים. כל חייל שבא עם בעיה מצפונית, השתדלתי ללכת לקראתו ככל האפשר, אם זה נבע מקושי אמיתי פנימי שלו. אבל בפרשה של שירת נשים היתה התנהלות של ועד עובדים, של סקטור שמסרב לקבל כקולקטיב את פקודות המפקדים והצבא. מפקד צריך לעשות כל מאמץ, בכפוף לצורך לבצע את משימתו, להיענות לבקשת חייל כל זמן שהיא אישית ולא ציבורית. אבל בקשות סקטוריאליות של קבוצה מאורגנת, של ועדים ומגזרים, אינן קבילות. הן מאיימות על שדרת הפיקוד ומתריסות בפני המפקד. מי שמסרב פקודה בנסיבות כאלה צריך להישלח לכלא." ~ בהקשר לוויכוח על שירת נשים בצה"ל (he) |
